כאשר עידו, הפעוט הפרטי שלי היה כמעט בן שנה הרגשתי שהכרטיסיות בחנויות מכילות מילים שאינן בהכרח מוכרות להתחלה, והתמונה לא בהכרח הייתה דומה למציאות. הרגשתי שצריך להתחיל במילים בסיסיות יותר, ולצרף תמונה פשוטה ומציאותית כמה שאפשר, כי בכל זאת – יש חיות שהפעוט עדיין מעולם לא ראה, ולאט לאט אפשר לגדול עם כמות המילים ומורכבותן.
מה עושים? מדפיסים (ואם אפשר מנליינים), ומדביקים את הכרטיסיות על קאפה/ קרטון ביצוע, או אפילו על כרטיסיות ממקור אחר שאתם פחות אוהבים. ניתן להדפיס תמונות בסיסיות של חיות, מאכלים, וחפצים יומיומיים. כמו לדוגמא: בננה, תפוז, עגבנייה, מלפפון, חתול, כלב, ציפור, חפצים אישיים כמו תיק, בימבה, נעליים, חולצה, ואפילו אפשר גם תמונות של אנשים אהובים מהמשפחה. המשחק בכרטיסיות מלווה את הפעוט זמן רב ומשתנה מפעם לפעם: בהתחלה אפשר להציג את הכרטיסיות ולהגיד בקול רם מה התמונה מייצגת. אם מדובר בחיה, אפשר לעשות את הצליל שהחיה מפיקה. אחר כך פורסים כרטיסיות על הרצפה ומבקשים מהפעוט.ה להביא לכם את אחת התמונות. למשל: “איפה הבננה? תביא לאמא בננה”. בשלב מתקדם יותר אפשר כבר לשחק בלוטו – התאמה של תמונה ללוח תמונות, אפשר לעשות כרטיסיות בצבעים שונים וללמד את הפעוט.ה להפריד בין צבעים. כך הפעוטות למדים שפה, מייצרים אינטראקציה ומפתחים זמן ישיבה וריכוז עם משחק שמעניין אותם. תתפלאו לראות שבהמשך הפעוטות נהנים להסתכל על הכרטיסיות לבד וללכת איתם לכל מקום.